שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה... אז זהו, שביום קיצי-שרבי שכזה, המזג אויר לא התנהג יפה אלינו. מהחום הבלתי נסבל התעוררנו כולנו מוקדם יחסית. כתוצאה מכך היה לנו בוקר די ארוך, שניסינו לנצל בצורה יצירתית. הסתערנו על ספר הפנאי של אנג'לה וילקס, והחלטנו לנסות כמה פרוייקטים, הנה הראשון:
בובות חמודות לאצבע מבד לבד. התחלנו בהעתקת הדוגמא הראשונה - קשת שמותאמת לאצבע אל הבד. כדי לחסוך בעבודה, כדאי להעתיק אל בד שמקופל לשניים, וכך כשגוזרים את הקשתות, נוצרים כבר בבת אחת שני צידי הבובה, ולא צריך לגזור פעמיים.
אחר כך חיברנו את שני הצדדים , ע"י מריחת פס דבק דק לאורך הקו החיצוני של הקשתות (חוץ מהתחתית לאצבע, כמובן). בחרנו בדבק UHU צהוב, אבל אני חושבת שדווקא במקרה הזה הוא לא כל כך התאים, ועדיף היה דבק פלסטי פשוט - בהדבקת ניירות ובריסטולים הוא מעולה, מדביק חזק תוך שניות. אבל הפעם, בהדבקת הלבד הוא דווקא די סירבל את העבודה - התייבש מהר על סיבי הלבד, וגרם להם להידבק דווקא לאצבעות במקום אחד לשני... בקיצור, מומלץ לנייר ופחות לבדים. עם ילדים גדולים יותר, בגיל בית ספר, אפשר לעשות עבודה יותר מושקעת כבר - במקום להדביק אז כבר אפשר להתאמן בצעדים ראשונים של תפירה, ואז יוצרים פס חיבור דקורטיבי מבד ריקמה.
.בנוסף לשני החלקים הבסיסיים של הגוף, צריך להחליט על עוד חלקים קטנים, שייתנו את המראה האופייני לחיה שבוחרים לעשות. אנחנו בחרנו ליצור דב פנדה, לכן את הבסיס של הגוף בחרנו שיהיה בצבע לבן, ושאר החלקים מלבד שחור. הנה החלקים, אחרי שציירתי אותם על נייר, גזרתי, והצמדתי לבד, לפני גזירה לפי הצורה. בגלל שאנחנו מאוד מסודרים, בדיוק ברגע הלא נכון לא מצאנו את סיכות התפירה... לכן הידקנו במחטים (מזל שבמקרה את זה היה)... יש פה אוזן, רגל, ויד (הבד מקופל, ואז אחרי הגזירה נוצר זוג).
זהו, אמא גזרה הכל, אפשר להדביק. ככה הדוב נראה לקראת הסוף. עכשיו נשאר רק לגזור חתיכות קטנטנות של לבד, שייצרו את תווי הפנים האופיינים לפנדה.זה המראה הסופי של הפנדה, ולאחר מכן האמן הצעיר הוסיף לה פה בצבע תכלת. אני זורמת איתו. זאת הפנדה שלו..
ולאור הצלחתה, הוספנו לה עוד שני חברים בינתיים, חזירון ועכברון.
יצירת הבובות הייתה הצלחה. הנסיון לצלם אותן ולהעלות לבלוג היה מאכזב ומתסכל: מסתבר שזה לא פשוט בכלל לצלם גופים בצבע לבן, ושייראו את הגוף שלהם.
יש לי עוד הרבה ללמוד בתחום הזה.
וניסינו להראות את התלת מימדיות שלם עם אבא הדוגמן
אחר כך חיברנו את שני הצדדים , ע"י מריחת פס דבק דק לאורך הקו החיצוני של הקשתות (חוץ מהתחתית לאצבע, כמובן). בחרנו בדבק UHU צהוב, אבל אני חושבת שדווקא במקרה הזה הוא לא כל כך התאים, ועדיף היה דבק פלסטי פשוט - בהדבקת ניירות ובריסטולים הוא מעולה, מדביק חזק תוך שניות. אבל הפעם, בהדבקת הלבד הוא דווקא די סירבל את העבודה - התייבש מהר על סיבי הלבד, וגרם להם להידבק דווקא לאצבעות במקום אחד לשני... בקיצור, מומלץ לנייר ופחות לבדים. עם ילדים גדולים יותר, בגיל בית ספר, אפשר לעשות עבודה יותר מושקעת כבר - במקום להדביק אז כבר אפשר להתאמן בצעדים ראשונים של תפירה, ואז יוצרים פס חיבור דקורטיבי מבד ריקמה.
ולאור הצלחתה, הוספנו לה עוד שני חברים בינתיים, חזירון ועכברון.
יצירת הבובות הייתה הצלחה. הנסיון לצלם אותן ולהעלות לבלוג היה מאכזב ומתסכל: מסתבר שזה לא פשוט בכלל לצלם גופים בצבע לבן, ושייראו את הגוף שלהם.
יש לי עוד הרבה ללמוד בתחום הזה.
וניסינו להראות את התלת מימדיות שלם עם אבא הדוגמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה