לאחר חיפושים יותר מעמיקים באתרים כמו ,חוג" ו"חוגל" הגעתי למספר סדנאות של ליבוד, אבל במשך זמן רב בכל פעם שנפתחה סדנא שכזאת באחד מהמקומות , לא התאפשר לי להשתתף בה בתאריך שבו התקיימה.
וכאן מתממש אצלי המשפט "כל עקבה לטובה". בתור בחורה בלי יותר מדיי עודף סבלנות, בדרך כלל אני לא כל כך מאמינה למלים אלו, ומאוד רוצה שהכל יהיה לי מוכן עכשיו, ואם אפשר עוד אתמול. אבל רק כך נוצר המזל, והגעתי לאתר המקסים של ורד המוכשרת: סטודיו אומנותא. האתר קיים רק מספר חודשים, כך שלפני שנה-שנתיים כשחיפשתי באינטרנט סדנאות ליבוד הוא עדיין לא היה קיים, ואני ממש שמחה שהתמזל מזלי ולמדתי להכין אצלה את בובת הליבוד הראשונה שלי. מחלום צנוע של יצירת פית צמר אנטרופוסופית, הגעתי למציאות בה יצרתי בובה מוקפדת ומפוסלת שכזאת...
בהתחלה מעט התלבטתי האם להשתתף בסדנא - ורד-חיה היא אישה חרדית שמתגוררת בבני ברק, ואני חיה בעולם קצת שונה ממנה. אמנית הבית הקטנה שלי עזרה לי להפיג את הלבטים והחששות - התמונות של הבובות המקסימות באתר של ורד-חיה לא הותירו מקום לסימני שאלה - החלטנו ביחד שבכישרון כמו של ורד-חיה מזמן לא נתקלנו ברשת, והמשפט היה חד משמעי "אמאיריס, את חייבת ללמוד ליצור בובות כאלו, כמו באתר הזה!"
כאשר הגעתי לסדנא של ורד, כל הלבטים התפוגגו. גיליתי שבנוסף לכשרון הרב, ורד-חיה היא בן אדם מקסים שכיף לשוחח איתה ולא רק אמנית. ורד-חיה היא אשת אשכולות, שעוסקת בתחומים רבים של יצירה, ומרתק לשמוע את הסיפורים שלה. כאשר האמן ממנו לומדים נותן לך עוד משהו, בנוסף ללימוד, החוויה היא מושלמת.שעות רבות ומהנות ישבנו ביחד ובעזרתה יצרתי את בובת חלומותי.
הדרך לבניית בובת החלומות, מסתבר לא כל כך פשוטה וקצרה.
ראשית, התחלנו בבניית הראש. כאן חזרו אליי הימים הנשכחים של חוג הפיסול במכון אבני. בניית הראש היא בטכניקה של פיסול בחציבה - כמו שהפסלים חוצבים בגוש אבן, במקרה הזה "חוצבים" - גוזרים ריבוע ספוג. המשימה הייתה לגזור אותו לצורה אובלית של ראש. לאחר מכן, גרענו עם המספריים את חלל ארובות העיניים, והתחלנו להוסיף צמר כבשים במקומות הבולטים יותר - מצח, אף, פה, וכו. ורד-חיה הזכירה לי את עקרונות הציור והפיסול שכבר שכחתי, של בנייה לפי פרופורציות של הפנים, ולאחר מכן של הגוף. בקפדנות היא מדדה את מיקום האיברים בפנים, שלא יהיו חלילה גבוהים או נמוכים מדיי ביחס לחלקים האחרים, ואם צריך, היא לא חששה "לכרות" את החלק והדביק מחדש.
 |
| הראש כמעט מעוצב... מהפה אני עדיין לא מרוצה... |
חזרתי מורד-חיה הביתה עם שיעורי בית, להמשך עיצוב הפנים, והתחלת עיבוד הגוף. גם בעיבוד הגוף משתמשים בהתחלה בטכניקה של "חציבה"-גזירה - כדי ליצור את הבובה, יש להכין ידיים שמורכבות משני מפרקים, וכנ"ל הרגליים, והכל מתחבר לעוד אליפסה בטנית.
 |
| ערימת שיעורי הבית |
במשך זמן רב נאבקתי ביצירת הפה... מסתבר שאיבר קטן כל כך , משנה מאוד את ההבעה בפנים, ואפילו מ"מ אחד של חוט צמר שאינו במקום, משווה לבובה פנים אחרות לגמרי.
השלב הבא ביצירת הבובה היה הכנת השיער. ישנה האפשרות להדביק שערות בובה מוכנות, אבל אני העדפתי שבבובה הראשונה הכל יהיה מלובד עצמית. תהליך יצירת השיער היה לי מעט סיזיפי. הוא מתבצע בליבוד רטוב, ומי שלא אוהב את התחושה של רטיבות של מים וסבון בידיים, התהליך הזה קצת פחות מהנה. התגברתי על תחושת הרטיבות שלא אהבתי, ועל המונוטוניות שביצירת הרבה הרבה נקניקי שיערות, ולבסוף הושתלה לבובה רעמת שיער לתפארת (בדיעבד, חשבנו על כך אח"כ, בובה עם שיער כזה הייתי צריכה ליצור בגוון עור יותר שחום, למראה יותר אותנטי..).
למפגש השלישי הצטרפה גם אמנית הבית שלי. למרבה ההפתעה, ורד-חיה כאילו ניחשה את בואה, והכינה לה הפתעה - יצירת בובה ממשטחי ספוג. אם כך, יצאנו שתינו נשכרות, שתינו למדנו להכין בובה, כל אחת בטכניקה שונה לגמרי. חזרנו הביתה מאושרות!
 |
| זאת הבובה ממשטחי הספוג שהכינה האמנית הקטנה שלי |
 |
| בובת משטחי הספוג בלבוש זמני של שמלה עשויה ממטפחת... |
