יום שלישי, 19 ביוני 2012

בובת הליבוד הראשונה שלי!


... לפעמים חלומות מתגשמים... כבר הרבה זמן היה לי חלום קטן, לדעת ליצור בובות מלובדות. הכל התחיל כשראיתי בדוכני האמנים בנחלת בנימין מובייל של פיות מצמר כבשים. מרגע זה, הרעיון ליצור בובה כזאת לא הרפה ממני. הבובה (את האמת, לא ממש בובה, יותר יצור אוורירי שכזה..) ההתחלתית הזאת נראתה לי קלה יחסית לביצוע, אבל בתור מאותגרת תפירה, שלתפור כפתור שנפל מהבגד זו המשימה הכי מסובכת בה השתמשתי בחוט ומחט, גם את זה לא ידעתי ליצור. התחלתי במסע חיפושים באינטרנט, ובתור חסרת ניסיון בתחום, לא הצלחתי כל כך להבין את ההסברים שמצאתי, בהם השתמשו הרבה במונח "ללבד", ולא הבנתי את המשמעות שלו.
לאחר חיפושים יותר מעמיקים באתרים כמו ,חוג" ו"חוגל" הגעתי למספר סדנאות של ליבוד, אבל במשך זמן רב בכל פעם שנפתחה סדנא שכזאת באחד מהמקומות , לא התאפשר לי להשתתף בה בתאריך שבו התקיימה.
וכאן מתממש אצלי המשפט "כל עקבה לטובה". בתור בחורה בלי יותר מדיי עודף סבלנות, בדרך כלל אני לא כל כך מאמינה למלים אלו, ומאוד רוצה שהכל יהיה לי מוכן עכשיו, ואם אפשר עוד אתמול. אבל רק כך נוצר המזל, והגעתי לאתר המקסים של ורד המוכשרת: סטודיו אומנותא. האתר קיים רק מספר חודשים, כך שלפני שנה-שנתיים כשחיפשתי באינטרנט סדנאות ליבוד הוא עדיין לא היה קיים, ואני ממש שמחה שהתמזל מזלי ולמדתי להכין אצלה את בובת הליבוד הראשונה שלי. מחלום צנוע של יצירת פית צמר אנטרופוסופית, הגעתי למציאות בה יצרתי בובה מוקפדת ומפוסלת שכזאת... 

בהתחלה מעט התלבטתי האם להשתתף בסדנא - ורד-חיה היא אישה חרדית שמתגוררת בבני ברק, ואני חיה בעולם קצת שונה ממנה. אמנית הבית הקטנה שלי עזרה לי להפיג את הלבטים והחששות - התמונות של הבובות המקסימות באתר של ורד-חיה לא הותירו מקום לסימני שאלה - החלטנו ביחד שבכישרון כמו של ורד-חיה מזמן לא נתקלנו ברשת, והמשפט היה חד משמעי "אמאיריס, את חייבת ללמוד ליצור בובות כאלו, כמו באתר הזה!"
כאשר הגעתי לסדנא של ורד, כל הלבטים התפוגגו. גיליתי שבנוסף לכשרון הרב, ורד-חיה היא בן אדם מקסים שכיף לשוחח איתה ולא רק אמנית. ורד-חיה היא אשת אשכולות, שעוסקת בתחומים רבים של יצירה, ומרתק לשמוע את הסיפורים שלה. כאשר האמן ממנו לומדים נותן לך עוד משהו, בנוסף ללימוד, החוויה היא מושלמת.שעות רבות ומהנות ישבנו ביחד ובעזרתה יצרתי את בובת חלומותי.
הדרך לבניית בובת החלומות, מסתבר לא כל כך פשוטה וקצרה.
ראשית, התחלנו בבניית הראש. כאן חזרו אליי הימים הנשכחים של חוג הפיסול במכון אבני. בניית הראש היא בטכניקה של פיסול בחציבה - כמו שהפסלים חוצבים בגוש אבן, במקרה הזה "חוצבים" - גוזרים ריבוע ספוג. המשימה הייתה לגזור אותו לצורה אובלית של ראש. לאחר מכן, גרענו עם המספריים את חלל ארובות העיניים, והתחלנו להוסיף צמר כבשים במקומות הבולטים יותר - מצח, אף, פה, וכו. ורד-חיה הזכירה לי את עקרונות הציור והפיסול שכבר שכחתי, של בנייה לפי פרופורציות של הפנים, ולאחר מכן של הגוף. בקפדנות היא מדדה את מיקום האיברים בפנים, שלא יהיו חלילה גבוהים או נמוכים מדיי ביחס לחלקים האחרים, ואם צריך, היא לא חששה "לכרות" את החלק והדביק מחדש. 
הראש כמעט מעוצב... מהפה אני עדיין לא מרוצה...
חזרתי מורד-חיה הביתה עם שיעורי בית, להמשך עיצוב הפנים, והתחלת עיבוד הגוף. גם בעיבוד הגוף משתמשים בהתחלה בטכניקה של "חציבה"-גזירה - כדי ליצור את הבובה, יש להכין ידיים שמורכבות משני מפרקים, וכנ"ל הרגליים, והכל מתחבר לעוד אליפסה בטנית.
ערימת שיעורי הבית
במשך זמן רב נאבקתי ביצירת הפה... מסתבר שאיבר קטן כל כך , משנה מאוד את ההבעה בפנים, ואפילו מ"מ אחד של חוט צמר שאינו במקום, משווה לבובה פנים אחרות לגמרי.

השלב הבא ביצירת הבובה היה הכנת השיער. ישנה האפשרות להדביק שערות בובה מוכנות, אבל אני העדפתי שבבובה הראשונה הכל יהיה מלובד עצמית. תהליך יצירת השיער היה לי מעט סיזיפי. הוא מתבצע בליבוד רטוב, ומי שלא אוהב את התחושה של רטיבות של מים וסבון בידיים, התהליך הזה קצת פחות מהנה. התגברתי על תחושת הרטיבות שלא אהבתי, ועל המונוטוניות שביצירת הרבה הרבה נקניקי שיערות, ולבסוף הושתלה לבובה רעמת שיער לתפארת (בדיעבד, חשבנו על כך אח"כ, בובה עם שיער כזה הייתי צריכה ליצור בגוון עור יותר שחום, למראה יותר אותנטי..).

למפגש השלישי הצטרפה גם אמנית הבית שלי. למרבה ההפתעה, ורד-חיה כאילו ניחשה את בואה, והכינה לה הפתעה - יצירת בובה ממשטחי ספוג. אם כך, יצאנו שתינו נשכרות, שתינו למדנו להכין בובה, כל אחת בטכניקה שונה לגמרי. חזרנו הביתה מאושרות!
זאת הבובה ממשטחי הספוג שהכינה האמנית הקטנה שלי
בובת משטחי הספוג בלבוש זמני של שמלה עשויה ממטפחת...

יום שני, 18 ביוני 2012

ביכורי יצירה לשבועות

כבר שנים רבות שבזכות מועצת החלב, חג שבועות מקושר כמעט מייד אצל רוב האנשים בארץ עם מאכלים שמבוססים על מוצרי חלב.
האם באמת שבועות הוא חג של מאכלי חלב, או האם באמת זה בריא לאכול הרבה מוצרי חלב, על כך עוד אפשר להתווכח.
אבל על כך שפרה , ובייחוד עגל היא יצורים כל כך חמודים ותמימים, אני חושבת שכמעט כולם יסכימו עמי.
לכבוד שבועות, החלטנו בבית לתת כבוד לפרה, כי גם אם אנחנו בכלל מעדיפים לקנות מוצרים מקרובתה העז,או בכלל מסויה, מגיע לפרה כבוד לקראת שבועות, החג לקראתו היא עובדת קשה בייצור הרבה חלב.

כל הפרות שמככבות בקמפיינים   של מוצרי חלב לכבוד שבועות, גרמו לנו חשק ליצור קישוט פרתי משלנו. יצירת כיסוי-ארנק לטלפון הנייד בצורת פרה היא לדעתנו השילוב המושלם. דמות הפרה משתלבת מצויין עם בד הלבד הך והנעים.
ההכנה ממש פשוטה:
גזרנו מלבן מבד לד, שכשמקפלים אותו לחצי, הטלפון הנייד מתיישב בו בנוחות.
אמנית הבית העדיפה להשקיע, ולחבר את קירות הכיס בתפירה במקום בהדבקה.
השלב הבא היה כמובן לתת את הטאץ הפרתי - על ידי כתמים מנומרים, איך לא. אנחנו בארץ רגילים לפרות הולנדיות..
מאחר ושתינו לא מיומנות בתפירה, פשוט השחלנו חוט צבעוני ויפה כדי לקשור ולהדק את התיק

ימי הולדת לגדולים - עטיפות יצירתיות

יש לי ווידוי....


....אני יצירתי באמנות, אבל לא בבחירת מתנות. בדרך כלל הרעיון הכי נועז ופרוע שלי מתבטא בסוף ב... ...........חולצה... כמה מתוחכם....
אבל בתקופות פחות לחוצות, כשיש לי כמה דקות זמן, אני מנצלת את היצירתיות לאריזת המתנות. אמנם זו יצירתיות שנקרעת בסוף, אבל בכל זאת היא מאוד מהנה, בשבילי לפחות.
בחודש אחד רווי ימי הולדת, שמחתי בשמחתם של אחי וגיסתי, וכמובן קניתי להם...חולצה 
את החולצה לגיסתי החלטתי לארוז באריזה נשית דמוית תיק ערב. היה לי קרטון גלי שפשוט קרא לי מארון היצירות, ודרש להפוך לתיק. החלטתי לעצב את ה"תיק" באווירת רטרו, עם קישוטי מיכל נגרין האהובים שלי, ועם נייר הסקרפ היפה שמצאתי ברעננה.


לתיק הגברי החלטתי גם כן להוסיף קישוטים מנייר הסקרפ המקסים הזה, שכל כך השתלבו יפה עם עטיפת סוכריה מנייר קרפ. עכשיו החולצה ארוזה בצורה קצת יותר מעניינת! 

ימי הולדת באווירת נינג'גו


הופ, עוד שנה עברה, והילד שנראה לי כאילו זה היה אתמול שהוא תינוק עגלגל, כבר בכלל לא תינוק, לא עגלגל...הוא כבר בן 6, ועוד מעט עולה לכיתה א!
עם הגיל רק טבעי שהטעמים משתנים, ואם לפני שנה- שנתיים עוגת יום הולדת בצורת מיקי מאוס הייתה הלהיט, השנה אנחנו בטעם קצת יותר קשוח.  נ י נ ג' ג ו !
עד לתקופת היומולדת לא ידעתי כל כך מה זה נינג'גו, אבל חיפוש קצר בגוגל תמונות הבהיר לי בדיוק במה מדובר - במשחק של לגו בצורה של נינג'ה - ומכאן השם: נינג'ה + לגו = נינג'גו.
כמו אצל ילדים רבים, גם אצלנו, כל פסטיבל העוגות והיומולדת לא מתמצה במסיבה אחת, אלא בשתיים-שלוש מסיבות, וכל מסיבה והעוגה שלה.
למסיבה בגן, החלטתי שפחות מתאים להכין עוגה פיסולית, כדי לא להקשות על הצוות בחיתוך העוגה, וגם כדי שהחלקים יהיו די אחידים בגודל בחיתוך, וכל ילד יקבל פרוסה בגודל די דומה.
באחת ממסיבות הבית, החלטתי להיות יצירתית ולפסל את הנינג'גו בתלת מימד. אמנית הבית הקטנה הכינה לי סקיצה, ובה מצוייר בדיוק כל פריט על העוגה, והמיקום הדרוש לו. בהתחלה קצת חששתי מהרעיון, האמנם מקורי, של הדבקת סוכריות נחשים מסביב לעוגה, כי פחדתי שהם יחליקו מבצק הסוכר ולא יידבקו טוב. אבל בזכות דבק CMC הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
אחרי פיסול הדמות, החלטתי לנצל את השאריות בצורה יצירתית, ולבנות מהן קוביות דמויות לגו.
למרבה ההפתעה, דווקא מדובר בתהליך פשוט יחסית, שרק דורש מעט סבלנות: רידדתי את הבצק הצבעוני לצורת מלבן, חתכתי עם סכין צורת מלבן והידקתי, ואת עיגולי הלגו, קרצתי עם צנטר קטנטן.
עוגת הגן הייתה הרבה יותר פשוטה. ממשטח של עוגת שוקולד אפוייה ומקוררת, חתתי מספר מלבנים, אותם עיצבתי לדמות הלגו: מלבנים לידיים+ רגליים, ומלבן בסיסי לבטן. 
את כל הצורה הבסיסית עיצבתי למראה סופי של נינג'גו עם בצק סוכר.