בראוניז

בראוניז

הנה מתכון מנצח - כל החומרים מעורבבים ביחד בקערה אחת.. אין צורך בקצפה במערבל או בהפרדת ביצים.. והטעם.. קשה למצוא ילד או מבוגר שיכולים לעמוד בפני קוביית בראוניז..  ממש מושלם להכין בחופש הגדול עם הילדים. ניתן לשלב עוזרים קטנים וחרוצים בחלק משלבי המתכון, והגדולים יותר יכולים להכין את רוב השלבים בעצמם .

החומרים הדרושים:

200 גר' מרגרינה או חמאה חתוכה לקוביות

280 גר' (1/4 2 כוסות) שוקולד מריר שבור לקוביות

345 גר' (3/4 1 כוסות) סוכר

3 ביצים

220 גר' (3/4 1 כוסות) קמח 

4 גר' (1 כפית) אבקת אפייה

4 גר' (3/4 כפית) מלח 

הכנת הבראוניז

מחממים את התנור לחום של 165 מעלות.

1. מתחילים בהכנת הבראוניז על אמבט אדים - מניחים מעל הכיריים סיר ובו כ- 2 ס"מ מים באש נמוכה - בינונית. 

מעל הסיר שמים קערה חסינת חום יבשה.. מניחים בקערה את המרגרינה והשוקולד וממיסים ביחד.

2. מוסיפים לתערובת את הסוכר, ובוחשים הכל ביחד, עד שרוב הסוכר נמס.

3. מורידים בזהירות את הקערה מהכיריים, ובעזרת מטרפה מוסיפים את הביצים, וטורפים בזריזות את התערובת אחרי הוספת כל ביצה.

4. מנפים ביחד לקערה את הקמח ואבקת האפייה, ומוסיפים את המלח. מערבבים אותם מעט, וטורפים אותם לתערובת הבראוניז, עד שהתערובת חלקה ואין בה גושים .

כך נראית התערובת הסופית

5. מרפדים תבנית אפייה מרובעת בגודל 25X25 ס"מ בנייר אפייה. יוצקים את התערובת לתבנית ומיישרים אותה.

מיישרים מעט את התערובת בתבנית

אם אין פלטה, מחליקים את התערובת בכף

6. מכניסים את התבנית לתנור החם, ומכוונים את השעון במטבח ל- 25 דקות. מכאן, הכל תלוי בתנור, ובעובי שכבת הבראוניז שבתבנית. מקפידים להשאר באיזור התנור, כדי לבדוק כל 2-3 דקות אם הבראוניז מוכן. כשהבראוניז מוכן, התערובת אמורה להיות יציבה כשנוגעים בה, וכשנועצים סכין או קיסם בעוגה הוא יוצא כמעט נקי, רק עם מעט פירורים עליו.

סה"כ זמן האפייה נע בין 25 לכ- 35 דקות, אם השכבה עבה יותר, גם האפייה תהייה ארוכה יותר.

בהתאם לאווירת החופש הגדול, החלטנו להמשיך ביצירתיות, ולבנות מהבראוניז טירה קטנה וחמודה.

אחרי שהבראוניז התקררו מעט במקרר, חתכתי אותם למלבנים.

 מצאתי אדריכלית חמודה בת 12, שהדביקה את הלבנים אחת לשנייה בעזרת מלט של חמאת בוטנים (השילוב האהוב עלינו בבית - חמאת בוטנים ושוקולד)

 והנה התוצאה:

בריאות בהסוואה של שוקולד

יש לי מין פיצול אישיות שכזה בין העבודה, קונדיטורית, לבין אמא לילדים שמנסה לאכול ולהאכיל כמה שיותר בריא. כשאני בנסיונות מתכונים חדשים, ידידיי הטובים ביותר הם שמנת מתוקה וחמאה. כשאני חושבת על מה הילדים יאכלו היום, אני חושבת בעיקר על מצרכים כמו קמח מלא, שיפון, קינואה.
בגלל שהילדים, כמו ילדים רבים אחרים, לא אוהבים יותר מדיי ירקות, או חלילה בצל ודברים שכאלו, בתבשילים שלהם אני מנסה לשלב אותם בלי שירגישו. יהיו כאלו שיגידו שאני רמאית, וצריך ללמד אותם לראות ולאהוב את מה שאוכלים... אבל אצלי עובדת יותר שיטת הטחינה וההסוואה. 
לדוגמא, ברוטב עגבניות לפסטה אני מבשלת בבישול איטי ביחד עם העגבניות גם קוביות קטנות של בצל, גזר, גמבה ופטריות ואז טוחנת את הכל לעיסה חלקה, ואז מתקבל רוטב שמכיל עוד קצת וויטמינים ועוד הרבה טעם.
הרבה זמן רציתי לנסות את המתכון של פיליס גלזר ל"קאפקייקס שוקולד עם סוד", ואתמול הגיע הרגע.
המתכון קל להכנה ולא מצריך הרבה כלים. את הסלק קילפתי, חתכתי לחתיכות ובישלתי בקערה עם מים מכוסה במיקרו. המתכון המקורי מופיע עם ציפוי שוקולד לבן, אני הכנתי והגשתי אותו טבעי, ללא ציפוי, והצגתי אותו בפני הילדים בתור "מאפינס שוקולד".

החומרים לקאפקייס:
75 גרם שוקולד מריר שבור לחתיכות
1/2 כוס שמן
2 ביצים
3/4 כוס סוכר דמררה
כוס מחית סלק
11/2 כפיות תמצית ווניל
1 כוס קמח מלא
כפית אבקת אפייה
קורט מלח
הכנת הקאפקייקס:
1. מחממים את התנור לחום בינוני של 180מעלות. מרפדים תבנית שקעים בעטרות נייר. אני חסכתי את התהליך הזה, ופשוט השתמשתי בתבנית סיליקון שקעים - יש כיום ברוב חנויות כלי הבית.
2. ממיסים את השוקולד עם 1/4 כוס שמן  במיקרו או בסיר כפול (במיקרו יש לשים לב, ולהמיס בזהירות ל- 30 שניות, להוציא ולערבב. אם צריך להוסיף עוד מעט שניות ושוב להוציא).
3. מקציפים במיקסר את הביצים, הסוכר ותמצית הווניל, עד שמתקבל קצף תפוח ובהיר. מנמיכים את המהירות, ומוסיפים את 1/4 כוס השמן הנותרת, תערובת השוקולד, ומחית הסלק.
4. מנפים לתוך הקער את קמח. מוסיפים את אבקת האפייה והמלח, ומערבבים הכל יחד. יוצקים לתבנית השקעים, ואופים כ- 20 דקות, עד שהקאפקייקס יציבים, וקיסם שננעץ בהם יוצא נקי.
כדי לחלוץ בקלות מתבנית הסיליקון, מחכים עד שהקאפקייקס יתקררו, מעבירים אותם למקרר, ואחרי שהם קרים לגמרי הם נחלצים מהתבנית.

מחברת חשבון משודרגת

לכבוד היום האחרון לחופש הגדול, החלטתי לתת קצת מראה זוהר למחברת חשבון אפרורית.

אמנית הבית הקטנה שלי תמיד חלמה שאכין לה יצירה בשילוב קיפולי צמצם, והחלטתי שהנה הזמן לשלב אותם ביצירה לכבוד השנה האחרונה בבית ספר יסודי.

באתר circle of crafters יש הרבה דוגמאות חינמיות לקיפולי צמצם. מתוכן הכי קרץ לי החתול, אותו החלטתי ליצור במקום מנייר, מפסי בד לבד חום.

עטיפה למתנה מקופסת קורנפלקס

לאחר שאלבום הסקראפ הראשון היה סוף סוף מוכן, הגיע הזמן למסור אותו. האלבום תוכנן בתור מתנת יום הולדת - וחלק מהכיף שבמתנה הוא גם האריזה שבה היא מגיעה.
אחד הדברים האהובים על אמאיריס הוא שילוב של יצירה ומיחזור. כשראיתי שיש קופסא של קורנפלקס שהתרוקנה, החלטתי שיש לקופסא הזו עוד ייעוד חוץ מלאחסן קורנפלקס - לעטוף יפה את האלבום שהכנתי. נזכרתי בהדרכה שראיתי ברשת לפני הרבה זמן, שבה הסבירו שלב אחרי שלב איך לשנות את ייעוד הקופסא, ובהשראת הזיכרון מההדרכה שיניתי את הקופסא.
הרעיון די פשוט - צריך לשטח את קופסאת הקורנפלקס בזהירות, שלא תיקרע. 

כך הקופסא נראית מבפנים, עם האלבום בתוכה

כל אחד מהצדדים נעטף בנייר משי, שקימטתי כדי לתת לו הרגשה מיושנת.
ולבסוף הוספתי קישוט חיצוני של חוט צבעוני ופרפרים חתוכים בפאנץ.

מבט מהצד... הנה האלבום נח לו בתוך הקופסא...

אלבום הסקראפ הראשון שלי

הנה הגשמתי עוד חלום - ליצור אלבום סקראפ במו ידיי! אני מאוד אוהבת להתעסק בתמונות - לשחק איתן מעט בתכנת פיקאסה, שמאפשרת גם למאותגרים במחשב להתעסק בקבצי תמונות, ואז ליצור אלבומים דיגיטליים מטיולים בעיקר. פעם בשנה-שנתיים, אני עושה מבצע, ומפתחת חלק מהתמונות בהדפסה רגילה, באחת מחנויות הצילום הזולות שיש באינטרנט (בדרך כלל פיתוח כל תמונה בגול 10X15 עולה בהן כ- 40 אגורות לתמונה). עד היום שיבצתי את התמונות באלבומים רגילים, בלי להשקיע יותר מדיי מסביבן, בעיקר כדי שיהיה לילדים אלבום לדפדף בו, ללא חשש שהעמוד ייקרע או יתקמט כמו באלבום דיגיטלי. 

... עד שנדבקתי בחיידק הסקראפ... כשהתחלתי לראות באתרים השונים אלבומים מעוצבים מדהימים, החלטתי שגם אמאיריס רוצה כזה...

ברשת יש המון אתרים של יצירות מדהימות ומעוררות השראה, והבעיה הייתה, איך מתחילים ?! למרבה המזל, ברשת יש אתרים רבים שמסבירים גם למתחילי סקראפ כמוני שלב אחרי שלב איך להתחיל. בתור התחלה, נעזרתי הרבה באתר ויקי סקראפ, שבו יש הסבר למונחים רבים, וקישורים לאתרים של יוצרות סקראפ מוכשרות שמעוררות הרבה השראה ונותנות הדרכה באתרים שלהן. עוד אתרים עם הסברים בסיסיים בהם נעזרתי הם: אתר אמנות שימושית YNET, פורום עיצוב האלבומים בתפוז, וסקראפ. כאשר מגיעים דרך האתרים האלו לאתרים האישיים של יוצרות (ויסלחו לי יוצרי... עד עכשיו ביקרתי רק באתרים של נשים שעסקו ביצירה בתחום הזה...) השמיים הם הגבול - הכל כל כך יפה ועורר השראה. 

מאחר וכבר היו לי תמונות בגודל נתון של 10X15, של אלבום סטנדארטי, הבנתי לצערי שלא אוכל להתפרע ביצירתיות עם אלבומי המיני המיוחדים שראיתי באתרים רבים (כל כך מצא חן בעיני הרעיון של מיחזור דיסקים לאלבום מיני...).ואולי עדיף כך לאלבום הראשון.

את האלבום קניתי בגן העדן הקטן לחובבני הסקראפ שגיליתי ברעננה: חנות בשם ביג דיל, שנמצאת בתוך פסאז' אפרורי במרכז רחוב אחוזה. בהתחלה החנות נראית כמו עוד אחת מחנויות הכלבו-מוזלות-אך די שגרתיות שיש בכל עיר. אבל כשנכנסים פנימה, מאחורי כל הצעצועים וכלי הבית, מתגלה גן עדן סקראפ קטן. מצאתי שם אלבום שמרדפים בגודל 20X20, שמתאים בדיוק להכיל את התמונות שלי ורקע מעוצב מסביבן. בפינה אחרת בחנות מצאתי חבילות של רקעים צבעוניים מ- 2 סוגים - בדיוק מה שנחוץ למתחילת סקראפ כמוני - מגוון ובכלל לא יקר. מצאתי גם חבילה של חיתוכי נייר בצורה של מסגרות, חגורות ופתקים, שתוסיף עוד קצת שיק לאלבום שלי, עוד קצת דבקים ומספריים, ויצאתי שמחה ומרוצה מהחנות.

אבל בכך לא הסתיימו קניות ההצטיידות שלי. האזור הזה של רחוב אחוזה פשוט מלא בחנויות מיוחדות למציאות, וכך במרחק הליכה של מספר בתים מחנות ביג דיל, הגעתי לחנות נהדרת אחרת - מוזלים. משום מה יש 2 חנויות "מוזלים" גדולות אחת מול השנייה באותו רחוב, ובכל אחת מהן יש מוצרים מעט שונים מהשנייה. בצד הרחוב שבו הייתי, גיליתי חנות שכוללת מחלקה גדולה שבה הרבה אביזרים ליצירה בבית. הצטיידתי במעט פרחים וקישוטים, והלכתי סוף סוף הביתה להתחיל באלבום.

 עמוד ראשון, רקע חלק בצירוף קווילינג.

עמוד 2, אחד מהרקעים שקניתי בביג דיל, בליווי רצועה מחבילת חיתוכי הקרטון ונייר דבק דקורטיבי.

עמוד 3, רקע אחר מאותה חבילה, שהוספתי לו אוריגמי שאני אוהבת ליצור מהאתר אוריגמי קלאב.

בעמוד הזה החלטתי להשתעשע בניסיון ליצר אפקט מיושן. גזרתי את התמונות ושפשפתי את השוליים שלהן בסרגל ברזל. לתוספת יישון, ניסיתי ליצור כתמים עם שקית תה.

לעומת זאת, בעמוד הזה החלטתי ליצור רקע "נקי", ע"י משחק בין רקע של קווים, ועיגולים גזורים.

רציתי לתת פה תחושה של מים, לכן גזרתי דפים ורקעים שונים בצורות גליות.

עוד פרח של אוריגמי מאתר אוריגמי קלאב ברקע.

לעמוד הזה החלטתי להוסיף לבבות מלבד ולבבות מנייר.

אין כמו פאנץ פרפרים לתוספת קלילה ונחמדה

הרקע רומנטי הזה, הוא מחבילת רקעים אחרת שקניתי בביג דיל, ומשתלב ביחד עם גזירות פרחים 

פה הייתה לי עוד הזדמנות לשלב אוריגמי, הפעם בחולצה...

הפעם ניסיתי להשתעשע מעט עם צבעי אקריליק

כשיש תמונות עם מים, אני אוהבת להוסיף גזירי נייר

אופס, יצאו בתמונה הזהו קצת השתקפויות כשצילמתי, רואים שאלו צפרדעים מבד לבד?

ולסיום, רקע רומנטי אחרון

בובת הליבוד הראשונה שלי!

... לפעמים חלומות מתגשמים... כבר הרבה זמן היה לי חלום קטן, לדעת ליצור בובות מלובדות. הכל התחיל כשראיתי בדוכני האמנים בנחלת בנימין מובייל של פיות מצמר כבשים. מרגע זה, הרעיון ליצור בובה כזאת לא הרפה ממני. הבובה (את האמת, לא ממש בובה, יותר יצור אוורירי שכזה..) ההתחלתית הזאת נראתה לי קלה יחסית לביצוע, אבל בתור מאותגרת תפירה, שלתפור כפתור שנפל מהבגד זו המשימה הכי מסובכת בה השתמשתי בחוט ומחט, גם את זה לא ידעתי ליצור. התחלתי במסע חיפושים באינטרנט, ובתור חסרת ניסיון בתחום, לא הצלחתי כל כך להבין את ההסברים שמצאתי, בהם השתמשו הרבה במונח "ללבד", ולא הבנתי את המשמעות שלו.

לאחר חיפושים יותר מעמיקים באתרים כמו ,חוג" ו"חוגל" הגעתי למספר סדנאות של ליבוד, אבל במשך זמן רב בכל פעם שנפתחה סדנא שכזאת באחד מהמקומות , לא התאפשר לי להשתתף בה בתאריך שבו התקיימה.

וכאן מתממש אצלי המשפט "כל עקבה לטובה". בתור בחורה בלי יותר מדיי עודף סבלנות, בדרך כלל אני לא כל כך מאמינה למלים אלו, ומאוד רוצה שהכל יהיה לי מוכן עכשיו, ואם אפשר עוד אתמול. אבל רק כך נוצר המזל, והגעתי לאתר המקסים של ורד המוכשרת: סטודיו אומנותא. האתר קיים רק מספר חודשים, כך שלפני שנה-שנתיים כשחיפשתי באינטרנט סדנאות ליבוד הוא עדיין לא היה קיים, ואני ממש שמחה שהתמזל מזלי ולמדתי להכין אצלה את בובת הליבוד הראשונה שלי. מחלום צנוע של יצירת פית צמר אנטרופוסופית, הגעתי למציאות בה יצרתי בובה מוקפדת ומפוסלת שכזאת... 

בהתחלה מעט התלבטתי האם להשתתף בסדנא - ורד-חיה היא אישה חרדית שמתגוררת בבני ברק, ואני חיה בעולם קצת שונה ממנה. אמנית הבית הקטנה שלי עזרה לי להפיג את הלבטים והחששות - התמונות של הבובות המקסימות באתר של ורד-חיה לא הותירו מקום לסימני שאלה - החלטנו ביחד שבכישרון כמו של ורד-חיה מזמן לא נתקלנו ברשת, והמשפט היה חד משמעי "אמאיריס, את חייבת ללמוד ליצור בובות כאלו, כמו באתר הזה!"

כאשר הגעתי לסדנא של ורד, כל הלבטים התפוגגו. גיליתי שבנוסף לכשרון הרב, ורד-חיה היא בן אדם מקסים שכיף לשוחח איתה ולא רק אמנית. ורד-חיה היא אשת אשכולות, שעוסקת בתחומים רבים של יצירה, ומרתק לשמוע את הסיפורים שלה. כאשר האמן ממנו לומדים נותן לך עוד משהו, בנוסף ללימוד, החוויה היא מושלמת.שעות רבות ומהנות ישבנו ביחד ובעזרתה יצרתי את בובת חלומותי.

הדרך לבניית בובת החלומות, מסתבר לא כל כך פשוטה וקצרה.

ראשית, התחלנו בבניית הראש. כאן חזרו אליי הימים הנשכחים של חוג הפיסול במכון אבני. בניית הראש היא בטכניקה של פיסול בחציבה - כמו שהפסלים חוצבים בגוש אבן, במקרה הזה "חוצבים" - גוזרים ריבוע ספוג. המשימה הייתה לגזור אותו לצורה אובלית של ראש. לאחר מכן, גרענו עם המספריים את חלל ארובות העיניים, והתחלנו להוסיף צמר כבשים במקומות הבולטים יותר - מצח, אף, פה, וכו. ורד-חיה הזכירה לי את עקרונות הציור והפיסול שכבר שכחתי, של בנייה לפי פרופורציות של הפנים, ולאחר מכן של הגוף. בקפדנות היא מדדה את מיקום האיברים בפנים, שלא יהיו חלילה גבוהים או נמוכים מדיי ביחס לחלקים האחרים, ואם צריך, היא לא חששה "לכרות" את החלק והדביק מחדש. 

הראש כמעט מעוצב... מהפה אני עדיין לא מרוצה...

חזרתי מורד-חיה הביתה עם שיעורי בית, להמשך עיצוב הפנים, והתחלת עיבוד הגוף. גם בעיבוד הגוף משתמשים בהתחלה בטכניקה של "חציבה"-גזירה - כדי ליצור את הבובה, יש להכין ידיים שמורכבות משני מפרקים, וכנ"ל הרגליים, והכל מתחבר לעוד אליפסה בטנית.

ערימת שיעורי הבית

במשך זמן רב נאבקתי ביצירת הפה... מסתבר שאיבר קטן כל כך , משנה מאוד את ההבעה בפנים, ואפילו מ"מ אחד של חוט צמר שאינו במקום, משווה לבובה פנים אחרות לגמרי.

השלב הבא ביצירת הבובה היה הכנת השיער. ישנה האפשרות להדביק שערות בובה מוכנות, אבל אני העדפתי שבבובה הראשונה הכל יהיה מלובד עצמית. תהליך יצירת השיער היה לי מעט סיזיפי. הוא מתבצע בליבוד רטוב, ומי שלא אוהב את התחושה של רטיבות של מים וסבון בידיים, התהליך הזה קצת פחות מהנה. התגברתי על תחושת הרטיבות שלא אהבתי, ועל המונוטוניות שביצירת הרבה הרבה נקניקי שיערות, ולבסוף הושתלה לבובה רעמת שיער לתפארת (בדיעבד, חשבנו על כך אח"כ, בובה עם שיער כזה הייתי צריכה ליצור בגוון עור יותר שחום, למראה יותר אותנטי..).

למפגש השלישי הצטרפה גם אמנית הבית שלי. למרבה ההפתעה, ורד-חיה כאילו ניחשה את בואה, והכינה לה הפתעה - יצירת בובה ממשטחי ספוג. אם כך, יצאנו שתינו נשכרות, שתינו למדנו להכין בובה, כל אחת בטכניקה שונה לגמרי. חזרנו הביתה מאושרות!

זאת הבובה ממשטחי הספוג שהכינה האמנית הקטנה שלי

בובת משטחי הספוג בלבוש זמני של שמלה עשויה ממטפחת...

ביכורי יצירה לשבועות

כבר שנים רבות שבזכות מועצת החלב, חג שבועות מקושר כמעט מייד אצל רוב האנשים בארץ עם מאכלים שמבוססים על מוצרי חלב.

האם באמת שבועות הוא חג של מאכלי חלב, או האם באמת זה בריא לאכול הרבה מוצרי חלב, על כך עוד אפשר להתווכח.

אבל על כך שפרה , ובייחוד עגל היא יצורים כל כך חמודים ותמימים, אני חושבת שכמעט כולם יסכימו עמי.

לכבוד שבועות, החלטנו בבית לתת כבוד לפרה, כי גם אם אנחנו בכלל מעדיפים לקנות מוצרים מקרובתה העז,או בכלל מסויה, מגיע לפרה כבוד לקראת שבועות, החג לקראתו היא עובדת קשה בייצור הרבה חלב.

כל הפרות שמככבות בקמפיינים   של מוצרי חלב לכבוד שבועות, גרמו לנו חשק ליצור קישוט פרתי משלנו. יצירת כיסוי-ארנק לטלפון הנייד בצורת פרה היא לדעתנו השילוב המושלם. דמות הפרה משתלבת מצויין עם בד הלבד הך והנעים.

ההכנה ממש פשוטה:

גזרנו מלבן מבד לד, שכשמקפלים אותו לחצי, הטלפון הנייד מתיישב בו בנוחות.

אמנית הבית העדיפה להשקיע, ולחבר את קירות הכיס בתפירה במקום בהדבקה.

השלב הבא היה כמובן לתת את הטאץ הפרתי - על ידי כתמים מנומרים, איך לא. אנחנו בארץ רגילים לפרות הולנדיות..

מאחר ושתינו לא מיומנות בתפירה, פשוט השחלנו חוט צבעוני ויפה כדי לקשור ולהדק את התיק